" אושרו של אדם תלוי, בין השאר, במידת השתלבותו הסביבתית"
(מדברי מוסה חריף ז"ל בנאומו בכנסת )
מוסה, מוריה וחגי חריף ז"ל
משה (מוסה) חריף ז"ל נחשב לכוח עולה ומבטיח גדולות בקרב חבריו בתנועת העבודה ונבחר בשנת 1981 כחבר בכנסת העשירית. תקווה זו באה אל קיצה בתאונת דרכים קטלנית, אשר ארעה בינואר 1982 בה קופחו חייו של מוסה, וגם חיי רעייתו מוריה ובנם הבכור חגי.
מוריה ומוסה, שהיו חניכי "התנועה המאוחדת" בירושלים, הגיעו לקיבוץ צרעה בשנת 1952 וכאן הקימו את ביתם. בשנות פעילותו הענפה בקיבוץ שילב מוסה עבודה ציבורית עם עיסוקיו האמנותיים. הוא סיים לימודי גרפיקה ועיצוב ב "בצלאל", ומאוחר יותר - למד אדריכלות ובינוי ערים בטכניון ועסק בתכנון יישובים חדשים. בד בבד הוא מילא תפקידים בקיבוץ ומחוצה לו:
בשנת 1959 - בהיותו מזכיר "התנועה המאוחדת" - הוביל את התנועה לאיחוד עם "הנוער העובד" וליצירת תנועת "הנוער העובד והלומד".
בשנת 1977 - שעה שכינן כמזכיר איחוד הקבוצות והקיבוצים - הוביל שוב את תנועתו לאיחוד, הפעם עם הקיבוץ המאוחד, וכך קמה התנועה הקיבוצית המאוחדת.
אישיותו החיונית, הפתוחה והקורנת הייתה אבן שואבת לאנשים רבים, מחוגים שונים ומגילים שונים, אשר התלכדו סביבו וראו בו מנהיג טבעי המלכד ערכים, כושר ביטוי ומעשה.
מוריה רעייתו, עסקה שנים רבות בחינוך והצטיינה כמורה ומחנכת. חגי הספיק לסיים קורס טייס, והתקדם בדרכו כטייס קרב בחיל האוויר. פוטנציאל הכישרונות המנהיגותיים והאמנותיים שהיה גלום בו, טרם הגיע למיצוי.
בנאום הבכורה שלו בכנסת, נאום שהיה עקב האסון - גם נאומו האחרון, התרכז מוסה בנושא השיתוף והשילוב האזורי: פיתוח המערכת האזורית כמרכיב במדיניות חברתית כוללת. הנאום נסב על מציאת דרכים להגברת הסולידאריות הפנימית בין מרכיבי החברה בישראל כדי להתגבר על מתחים ועל ניכור בין שכבות ועדות בחברה, ועל שילוב פעיל של האוכלוסייה בפתרון בעיותיה במסגרות אזוריות.
בין ההצעות האופראטיביות להנחת תשתית חברתית חדשה הציע מוסה: "שילוב הפעילות בין עיירות הפיתוח, קיבוצים ומושבים בתחום מפעלי תרבות, ספורט, החינוך המשלים בבתי הספר, מפעלי קיט ומכללות אזוריות".
הרעיון של הקמת מפעל תרבותי משותף זוכה לאהדה ולתמיכה בקרב חוגים נרחבים ומגוונים בכל הרבדים של אוכלוסיית האזור.
סרט תעודי על מוסה חריף