יואב תיבון ז"ל, מייסד ובונה "יד חריף", ממייסדי קיבוץ צרעה, ומי שעמד בראש "עמותת יד משה (מוסה) חריף" מיום הקמתה, נולד בירושלים ב- 4 במאי 1929 והלך לעולמו ב-27 באפריל 2014.
יואב ז"ל היה בן למשפחת פפרמן, משפחת אקדמאים ירושלמית. אמו הייתה ד"ר לכימיה ועבדה במעבדות האוניברסיטה העברית. אביו היה ד"ר לספרות והיסטוריה ועבד בבית הספרים הלאומי. יואב סיים את הגימנסיה העברית בירושלים ומגיל צעיר היה פעיל ב"תנועה המאוחדת" בירושלים, כחניך וכמדריך. עם סיום הלימודים יצא עם חבריו להכשרה בכפר-בלום ונשלח להדריך בתנועה ברחובות – שם מצאה אותו מלחמת השחרור.
ב-7 בדצמבר 1948 השתתף יואב, עם בני הכשרתו, בטקס העלייה של צרעה והוא חתום על מגילת היסוד של הקיבוץ. יואב עסק בקיבוץ החדש ובאזור בעבודות בנייה, חציבה ושיפוץ. בשנת 1952 נשא לאשה את עליזה חברתו האהובה. בצד הקמת המשפחה התגייס יואב כל חייו למשימות. הוא יצא להדרכה בתנועה וליווה את קבוצת בני הגרעין מבן-שמן לקראת קליטתה בצרעה. ב- 1955 יצאו יואב ועליזה לשליחות בתנועת "הבונים" בדרום-אפריקה והביאו עם שובם גרעין חדש לצרעה. בחגיגות חג העשור של צרעה עמד יואב בראש צוות ההפקה והרים, עם צוות ההפקה, את המחזה המוסיקלי על שמשון ודלילה.
בין השנים 1959 ל- 1966 יצא יואב לפעילות האזורית – שימש כראש המועצה האזורית "גיזו" והיה מיוזמי איחוד המועצות הקטנות למועצה אזורית אחת – "מטה יהודה", שבה שימש כסגן ראש המועצה. היה כל חייו יזם, קידם פרוייקטים ומילא תפקידים בקיבוץ ובאזור. במסגרת עבודתו ב"משקי הרי יהודה" – ארגון הקניות האזורי פעל רבות להקמת בית קבוע לארגון ובקיבוץ פעל רבות להסדרת נושא הפנסיה של החברים. יזמותו לא תמה גם כשחלה ונזקק לטיפולי דיאליזה – הוא הקים מכון דיאליזה בקיבוץ צרעה, המשמש עד היום אנשים רבים מהאזור.
אך "פרוייקט הדגל" של יואב ז"ל הוא מרכז האומנויות האזורי על שם משפחת חריף – יד זיכרון, עפ"י חזונו של מוסה חריף ז"ל, לשילוב אזורי והורדת המחיצות שבין הקבוצות השונות – בני עיר ובני כפר, ותיקים ועולים, בני "עיירות הפיתוח" דאז – לקירוב לבבות ושיתוף פעולה באמצעות פעילות אומנותית משותפת. מרכז האומנויות, שיואב אחראי לבנייתו והפעלתו בתחילת הדרך – הומה ושוקק פעילויות של ילדים, נוער ומבוגרים – ועל מפעל חיים זה זכה יואב להוקרה רבה ולאות "יקיר המועצה האזורית" יהי זכרו ברוך.